יבוא טקסטיל

המונח "טקסטיל" כולל בתוכו  מוצרי הלבשה לגברים, נשים או ילדים, המורכבים מסיבי טקסטיל או מעור, סיבים מלאכותיים או סיבים סינטטיים. חומרי גלם כמו חוטים, בדים, צבעים, חומרי עזר כמו כפתורים, אביזרים ומוצרי אופנה וכו'. שאף הם מיובאים לישראל.

במאמר זה נסקור את ענף יבוא טקסטיל לישראל בתחום מוצרי הלבשה היבט של מיסוי ודרישות חוקיות היבוא.

עד סוף שנות ה-70 היו בארץ מפעלי טקסטיל גדולים כמו למשל תשלובת פולגת, אתא, כיתן, דלתא ועוד ועוד. לצידם פעלו מפעלים קטנים ובתי מלאכה שסיפקו חומרי גלם וחומרי עזר.

בסוף שנות ה-70 ביטלה ממשלתו של מנחם בגין את מכסי המגן שהגנו על תעשיית הטקסטיל, והביאו לחשיפתה לתחרות של מוצרי יבוא זולים. מפעלים ישראלים העבירו פסי ייצור למזרח הרחוק, לירדן ולמצרים, שם נהנו מעבודה זולה, ומהסכמי ה-QIZ ופיטרו אלפי עובדים בישראל.

כיום תעשיית הטקסטיל בארץ מתמקדת בתכנון, עיצוב, פיתוח ושיווק. כל מערכי הייצור עברו למזרח, בעיקר לסין, אך גם הודו, בנגלדש ומדינות נוספות.

צו יבוא חופשי (1978) התיר את היבוא וביטל את הצורך ברשיונות יבוא (בכל נוגע למוצרי טקסטיל) , וכך נפתחה הדרך ליבוא טקסטיל ממדינות בהן עלות כח העבודה היתה זולה לעומת זו הקיימת בישראל.

שיעור המכס על יבוא טקסטיל עומד על 12% (ביבוא ממדינות שאין להם הסכם מדינה מועדפת עם ישראל) ודרישות חוקיות היבוא מסתכמות, בכל הנוגע למוצרי הלבשה בסימון המוצר בלבד, בהתאם לפירוט בצו הגנת הצרכן סימון טובין (1983).

תשלום המכס על יבוא מוצרי הלבשה שעומד על 12% אינו חורג מהמס המוטל על מוצרים אחרים, מאפשר ליבואנים יבוא חופשי של מוצרי הלבשה (במקום ליצרם בישראל) לפי צו יבוא חופשי (1978) המתיר את היבוא, ללא חסמים וללא עיכובים. נושא סימון תוויות בעברית על גבי מוצרי ההלבשה נותר אם כן הפרמטר היחיד והרלוונטי בכל הנוגע ליבוא טקסטיל.

אי הקפדה על סימון הטובין כמפורט בצו הגנת הצרכן סימון טובין, יגרור אחריו תשלומי קנס בצורת כופר ואף החרמת הטובין.

בשנת 1981 חוקק חוק הגנת הצרכן, במטרה לאזן את יחסי הכוחות בין הצרכן ליצרן. החוק דן באופן כללי בחובת הסימון, שפה וצורת הסימון. בשנת 1983 הותקן צו הגנת הצרכן סימון טובין. שהסדיר את נושא הספציפי של הסימון. לדוגמא, הצו קובע שאין לסמן את האריזה אלא את המוצר עצמו, עוד קובע הצו שיש לסמן בדפוס קבוע שלא נמחק במהלך כביסה, ולא בכתב יד, בצורה הצמודה לבגד (בין אם על ידי תפירה ובין אם ע"י הדבקה) כך שתימנע הסתרה או הסרה של הסימון.

סעיף 10 בצו הגנת הצרכן סימון טובין - עוסק בסימון מוצרי הלבשה:

  • שם המוצר וכינויו המסחרי
  • הסימן המסחרי הרשום
  • שם הדגם ומספר סידורי .
  • ציון "סוג ב'", "פגום", "מוחדש" (כולל תאריך החדשתו)
  • שם היצרן ומענו/שם היבואן ומענו
  • ארץ הייצור
  • שם הסיב או הרכב הבד ממנו עשוי מוצר ההלבשה : כותנה, פוליאסטר, משי, צמר
  • סימון לגבי גודל: קטן" "בינוני", "גדול" או באותיות כמו S,M,L, XXL,XXXL.
  • הוראות כביסה וגיהוץ
  • סוג הגופן וצורת תפירת התווית(תפורה מבד ומחוברת דרך קבע למוצר ההלבשה),

 

יבוא מסחרי

מאות יבואנים ישראלים מייבאים טקסטיל מהמזרח (בעיקר מסין) באופן שוטף. יבואנים אלה דאגו לספק ליצרנים הסיניים תוויות בעברית עם כל הסימונים הנדרשים, והמשלוחים מגיעים לנמל, כאשר הם עומדים בכללי הסימון ומשתחררים ללא שהיות.

יבואנים חדשים או קטנים יותר, נדרשים לעיתים לסמן את מוצרי ההלבשה אותם הם מייבאים בנמל בישראל. אם מדובר ביבוא ימי, ניתן לתפור תוויות במתפרה הממוקמת בסמוך לנמל ועובדת בחסות ובפיקוח המכס. מתפרה דומה קיימת במחסני ממ"ן ומיועדת ליבוא אווירי לנתב"ג.

עלויות התפירה במחסני ממ"ן או במתפרה באזור נמל אשדוד הינה כ- 2 ₪ עבור כל תווית (את התוויות עליך להכין בעצמך) איכות התפירה טובה ומשלוח גדול יכול להשתחרר תוך יומיים.

חברות אופנה ישראליות רבות שבעבר עסקו בייצור אופנה ומוצרי הלבשה, העבירו את מערך הייצור שלהם לסין ועוסקים בתכנון ועיצוב הבגדים לפי הקונצפט שלהם.

ראוי להוסיף, לכל מי שמתעתד לייבא מוצרי הלבשה , כי אף שניתן לסמן את הבגדים בתוויות גם במתפרות בנמלים, יש להודיע לרשויות המכס מראש ולקבל אישור על כך, כדי לבצע את תפירת התוויות בישראל.

 

 

נתונים נוספים