הסכמי סחר והעדפת מכס

הסכמי הסחר של מדינת ישראל

מהו הסכם סחר חופשי?

הסכם אס"ח  נחתם בין שתי מדינות (הסכם בילטרלי) או בין גושים כלכליים (מולטיטרלי) מתוך מטרה להעניק פטור או הנחה בתשלומי מכס בסחר בטובין בין המדינות  (ההסכמים לא כוללים העדפה במסחר בתחום השירותים), על פי כללים המוסכמים על הצדדים בהסכם.  

פטור מתשלום מכס ביבוא או ביצוא יכול שיהיה מיידי או הדרגתי, ואינו כולל בתוכו את כל המוצרים,  אלא מחריג מוצרים מסוימים שעליהם ההסכם לא חל. פירוט המוצרים הזכאים לפטורים מתשלומי מכס בסחר בין הצדדים מפורט בנספחים המצורפים להסכמי הסחר.

מלבד ביטול הדדי של מכסים בין המדינות, תוך שמירה על תעריף מכס שונה כלפי מדינות שלישיות (שאינן חתומות על הסכם סחר)  הסכמי הסחר כוללים גם ביטולים של חסמי סחר וגיבוש כללים מוסמכים למתן העדפת מכס (כללי מקור).

הסכמים כלכליים בין מדינות החלו כבר לאחר מלחמת העולם השניה כאשר מספר מדינות באירופה החליטו לכרות ברית כלכלית (1) שמטרתה האמיתית היתה פיקוח על תעשיית המלחמה של המדינות המתקשרות. המדינות הראשונות שחתמו על הסכם כלכלי היו בריטניה, צרפת, איטליה, גרמניה, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, אוסטריה, פינלנד, שבדיה, ספרד, פורטוגל, יוון, דנמרק ואירלנד (15 מדינות המהוות את האיחוד האירופי עד 2004 , בה הצטרפו מדינות ממזרח אירופה, ו-2007 שבה הצטרפו אחרונות החברות באיחוד – בולגריה ורומניה.

מדוע נחתמים הסכמי סחר?

הסחר העולמי לאחר מלחמת העולם השניה  סבל ממחסומי סחר רבים שתקעו גלגלים בסחר העולמי והיוו מחסום לסחר הבינלאומי ופגע בהתפתחות הכלכלית  של מדינות רבות. מחסומי הסחר הישירים והעקיפים נבעו  מסיבות כלכליות (שמירה על מט"ח, הגנה על ייצור מקומי) , פוליטיות (שוק סגור, כלכלה סגורה, מניעת חשיפה למערב במדינות מזרח אירופה), סיבות מדיניות ואחרות.

חסמי סחר הונהגו על ידי מדינות רבות בעולם  על מנת להגן על הייצור המקומי מפני חשיפה מתחרה ליבוא, או כדי לחסוך במטבע חוץ בתקופת  משבר, נוהג זה הולך ונעלם בהדרגה, עם תהליכים של גלובליזציה, מעבר מפעלים ממדינות מפותחות למדינות מתפתחות, ווהצטרפותם של מדינות רבות להסכמי הסחר, שמלבד פטור ממכס, אוסר בדרך כלל שימוש בחסמי סחר שונים, למעט במקרים מיוחדים. ביטול החסמים בשילוב הפחתת מכס משיעורים גבוהים עד לשיעור אפס, פתחה  את השווקים הבינלאומים לתחרות ולייבוא, דבר שהביא להתייעלות גם בייצור המקומי, שיכול מצידו להפנות משאבים ליצוא, ללא חסמים שפעלו בשני הכיוונים.

יש להבדיל בין חסמים ישירים לחסמים עקיפים. חסמים ישירים באים לידי ביטוי בהטלות מכסות, שיעורי מכס גבוהים ושלילת גישה לשוק (על ידי דרישה לרשיונות/ אישורים או איסור יבוא). חסמים ישירים ניתנים לזיהוי בהיותם שקופים וברורים וניתנים לכימות.

מצד שני חסמים עקיפים אינם מוצגים כחסמי סחר, ברם תוצאתם היא כשל שיעורי מכס גבוה או הגבלות כמותיות על יבוא. התוצאה היא העדר שקיפות והעדר יכולת כימות.

חסמי סחר יכולים להיות שווי ערך להגבלות כמותיות, כמו לדוגמא הגבלות כתוצאה מ:

רישוי, תקינה, חוקיות יבוא

הגבלות פיתוסניטריות: וטרינריה, בריאות צמחים ובריאות

כשרות (אף כי הגבלה על ייבוא בשר לא כשר לישראל מעוגנת בהסכמי הסחר עליהם חתומה ישראל ואינה נחשבת הפרת הסכם סחר)

חסמים אחרים  מוטלים בצורת היטלים על היבוא שהם שווי ערך להטלת מכס ישיר, ישנם חסמים בדמות אפליה במיסוי, סובסידיה ליצוא או מימון למטרות יצוא.

מטרות נוספות בחתימה  על  הסכמי סחר

קידום קשרי  הכלכלה בין המדינות החתומות על הסכם איזור סחר חופשי

קביעת תנאי תחרות הוגנים לסחר הבינלאומי בין המדינות החתומות על ההסכם

סילוק מחסומי סחר והגברת שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות

המטרה המיידית של הסכמי הסחר הם ביטול או הפחתה הדדית של מכסים, וצמצום למינימום של הגבלות סחר מסוגים שונים שהיו נהוגים עד אז.

כאשר מדינות חותמות על הסכמי סחר חופשי, הן מעניקות אחת לשנייה העדפת מכס בלעדית שאינה מוענקת למדינות שלישיות. 

 

נתונים נוספים