הקדמה

מדינת ישראל חתומה על שורה של הסכמי איזור סחר חופשי עם מדינות רבות בעולם. מאמר זה יעסוק בהסכמי הסחר עם אירופה – הכוללת את מדינות האיחוד ומדינות אפט"א וכן ההסכם עם מדינת טורקיה. 

אף כי מדובר בשלושה הסכמים נפרדים ועצמאיים נתייחס אליהם לצורך הדיון כהסכם אחד. כללי מקור בהסכמים אלה  זהים במרבית המוצרים, מסמכי העדפה וכללים אחרים כפי שנקבעו בהסכמים  משותפים אף  שנוסחו  אחרת.

יחד עם זאת מדובר בהסכמי סחר  נפרדים וכך יש להתייחס אליהם.  הם נחתמו בתקופות שונות ועברו במהלך השנים תיקונים ושינויים.

הסכם הצבירה הוא ההסכם הרביעי והאחרון שעליו נדבר בחלק זה של המאמר. למעשה הסכם זה מאחד את כל ההסכמים  שנחתמו קודם  עם אותן מדינות וגושים, לכלל הסכם חדש ומודרני, מכיל כללים חדשים בצבירת חומרי גלם, ומתמודד טוב יותר עם הדרישה הותיקה ויסודית של הסכמי הסחר להובלה ישירה.  הסכם הצבירה הופך את כל הגוש הענק הזה  לאזור סחר אחד גדול, ומאפשר למדינות החברות בו יצירת שיתופי פעולה כלכליים ותנועות סחורה ומעבר של תעשיות ממדינות עשירות למדינות מתפתחות, תוך שמירה על מקוריות המוצר במדינת המוצא ואף צבירת נקודות מקור עד לרמה הנדרשת בהסכמי הסחר.  בהסכם זה כללי המקור כבר זהים לחלוטין בין כל המדינות החברות בהסכם, בהתאם לפרוטוקול 4 של ההסכם עם מדינות האיחוד.

ארגון הסחר העולמי  והשפעתו על הסכמי הסחר

הסכמי סחר חופשי אינם נחתמים בחלל ריק על פי החלטת שתי מדינות, אלא  מבוססים על עקרונות היסוד של ארגון הסחר העולמי  המנהל ומפקח על יישום ההסכמים ומשמש גם  לבירור ויישוב סכסוכים בין המדינות החברות.

אחד העקרונות החשובים של ארגון הסחר העולמי הוא עקרון אי ההפליה – יחס האומה המועדפת ביותר MFN.

לפי עקרון זה מחויבת כל מדינה החברה בארגון להעניק לכל אחת מהמדינות החברות כל יתרון או הטבה שהיא נותנת לטובין שמקורן במדינה זרה כלשהי, מיד וללא תנאי. חובה זו מתייחסת לכל המכסים ושאר ההיטלים ולכל הכללים והתנאים החלים על היבוא או על היצוא של המדינות החברות.

המשמעות המעשית של חובה זו היא כי כל המדינות החברות בארגון הסחר העולמי מחויבות להפחית מכסים והיטלי יבוא וכן חסמים שאינם מכסים החלים על יבוא ממדינות החברות בארגון הסחר העולמי. המשמעות החשובה של החובה הכללית על מתן יחס של האומה המועדפת ביותר היא יצירת שוויון ויחס בלתי מפלה במדיניות היבוא של  מדינות החברות.

לעיקרון אי ההפליה יש חריגים, והוא הסכם איזור סחר חופשי, שלמעשה נותן פטור למדינות מעקרון אי האפליה, ומסדיר את ההקלות וההטבות בסחר בין המדינות החתומות על הסכם הסחר. התנאי לכך הוא שמדובר בהסדרי יבוא המביא לביטול מוחלט של מכסים על "רובו ככולו" של הסחר בין המדינות בסדר.  בזכות הסדר זה יכולה מדינת ישראל לנקוט מדיניות של כינון הסכמי סחר חופשי בילטראליים רבים עם שותפות הסחר הגדולות כגון האיחוד האירופי, ארצות הברית, קנדה, טורקיה.

עקרון שני הוא דרישה לביטול חסמי סחר בלתי מכסיים (NTB):  הגבלות כמותיות, מכסות יבוא, דרישה להצגת רישיונות/אישורי יבוא/יצוא. אמצעים כאלה הם בדרך כלל מוסווים, בלתי צפויים וקשים להערכה. (מקור: הסכמי ארגון הסחר העולמי, עמ' 31-36, פרופ' אריה רייך)

מאפייני הסכמי סחר חופשי

להסכמי הסחר השונים יש מאפיינים דומים וכמעט זהים. כאשר המטרה העיקרית של ההסכמים היא למעשה הגברת התחרותיות בשוק העולמי.

• פטור מתשלום מכס בסחר בסחורות בין הצדדים
• קביעת כללים להגדרה של מהו מוצר מקור
• משלוח ישיר של הסחורה (הובלה במישרין)
• ביטול חסמי סחר (תקנים, מגבלות, רישיונות, אישורים) ₍₁₎
• מתן אפשרות לקביעת תעריף מכס שונה כלפי מדינות שלישיות.
• צבירת תשומות שנרכשו ממדינות אחרות החברות בהסכם ₍₂₎

תנאים לקבלת פטור מתשלום מכס ₍₃₎₍₄₎

1. מקור – הטובין מקוריים או עומדים בכללי מקור כפי שנקבעו בהסכם.
2. הטובין מובלים במישרין לנמל היעד של מדינה החתומה על ההסכם. שטעונים מותרים בתנאי שהמסלול המלא יירשם בשטר המטען.
3. תעודת מקור – למשלוח מצורפת מסמך העדפה/ תעודת מקור/חשבון הצהרה המוגשת למכס בתהליך השחרור.

1. _{ביטול חסמי סחר מתייחס רק לחסמים מלאכותיים שעיקרן הגנה על היצרן המקומי, ואין בינם לבין הגנה על הצרכן ולא כלום. מגבלות שאינן הכרחיות, חסמים בירוקרטים, בדמות רישיונות או אישורים}
2. _{צבירה החלה רק בשנת 2006 בהסכם הצבירה הפאן-אירופי בו חברה ישראל יחד עם מדינות נוספות.}
3. _{זכות זו אינה חלה על כלל המוצרים, וישנה הבחנה בין מוצרים חקלאיים, עליהם הותר במסגרת ההסכמים להטיל מכסים ברמה מופחתת ובהגבלות כמותיות וע"י כך להגביל את תנועתם, לבין מוצרים תעשייתיים, הפטורים מתשלום מכס ונהנים מתנועה חופשית ללא הגבלות כמותיות. (מקור: פרופסור נלי מונין, סחר בינלאומי מי נגד מי?)}
4. _{מקור: מינהל סחר חוץ, המחלקה להסכמי סחר}

כללי מקור

פרוטוקול  4 להסכם הסחר החופשי עם מדינות האיחוד האירופי, מפרט  את הכללים החלים על כל מוצר ומוצר. ועל פי רוב מדובר בדרישה לערך מוסף מקומי שנעה בין  40% ל- 50% מערך  המוצר.

בנוסף קיימות דרישות סף נוספות והן:  שינוי פרט מכס, מוצר בעל אופי ושם שונה, תהליך עיבוד משמעותי שבו נוצר מוצר חדש לעומת חומר הגלם ממנו ובעל שימוש חדש.

להסכמים עם אפט"א ועם מדינת טורקיה, נספחים דומים. כדאי לציין כי בהסכם הצבירה, בו נדון במאמרים הבאים, אוחדו כללי המקור לכלל המדינות, כפי שנפרט בהמשך בפרק הדן בהסכם הצבירה.

אף כי הסכמי הסחר קובעים כי נדרש ערך מוסף מסוים ותהליך עיבוד משמעותי, אך במקביל קובע מפורשות כי ישנן פעולות אשר  אינן מעניקות מעמד מקור לטובין, פעולות אלה הינם לרוב פעולות עיבוד זניחות, אשר באות לשרת מוצר מוגמר לצורך שיווקו בארץ הייבוא.   

להלן מספר דוגמאות לפעולות שאינן מקנות מעמד מקור, גם אם הם מקנות ערך מוסף למוצר:

• ערבוב פשוט של מוצרים

  הקדמה
  מדינת ישראל חתומה על שורה של הסכמי איזור סחר חופשי עם מדינות רבות בעולם. מאמר זה יעסוק בהסכמי הסחר עם אירופה – הכוללת את מדינות האיחוד ומדינות אפט"א וכן ההסכם עם מדינת טורקיה.
  אף כי מדובר בשלושה הסכמים נפרדים ועצמאיים נתייחס אליהם לצורך הדיון כהסכם אחד. כללי מקור בהסכמים אלה זהים במרבית המוצרים, מסמכי העדפה וכללים אחרים כפי שנקבעו בהסכמים משותפים אף שנוסחו אחרת.
  יחד עם זאת מדובר בהסכמי סחר נפרדים וכך יש להתייחס אליהם. הם נחתמו בתקופות שונות ועברו במהלך השנים תיקונים ושינויים.
  הסכם הצבירה הוא ההסכם הרביעי והאחרון שעליו נדבר בחלק זה של המאמר. למעשה הסכם זה מאחד את כל ההסכמים שנחתמו קודם עם אותן מדינות וגושים, לכלל הסכם חדש ומודרני, מכיל כללים חדשים בצבירת חומרי גלם, ומתמודד טוב יותר עם הדרישה הותיקה ויסודית של הסכמי הסחר להובלה ישירה. הסכם הצבירה הופך את כל הגוש הענק הזה לאזור סחר אחד גדול, ומאפשר למדינות החברות בו יצירת שיתופי פעולה כלכליים ותנועות סחורה ומעבר של תעשיות ממדינות עשירות למדינות מתפתחות, תוך שמירה על מקוריות המוצר במדינת המוצא ואף צבירת נקודות מקור עד לרמה הנדרשת בהסכמי הסחר. בהסכם זה כללי המקור כבר זהים לחלוטין בין כל המדינות החברות בהסכם, בהתאם לפרוטוקול 4 של ההסכם עם מדינות האיחוד.
  ארגון הסחר העולמי והשפעתו על הסכמי הסחר
  הסכמי סחר חופשי אינם נחתמים בחלל ריק על פי החלטת שתי מדינות, אלא מבוססים על עקרונות היסוד של ארגון הסחר העולמי המנהל ומפקח על יישום ההסכמים ומשמש גם לבירור ויישוב סכסוכים בין המדינות החברות.
  אחד העקרונות החשובים של ארגון הסחר העולמי הוא עקרון אי ההפליה – יחס האומה המועדפת ביותר MFN.
  לפי עקרון זה מחויבת כל מדינה החברה בארגון להעניק לכל אחת מהמדינות החברות כל יתרון או הטבה שהיא נותנת לטובין שמקורן במדינה זרה כלשהי, מיד וללא תנאי. חובה זו מתייחסת לכל המכסים ושאר ההיטלים ולכל הכללים והתנאים החלים על היבוא או על היצוא של המדינות החברות.
  המשמעות המעשית של חובה זו היא כי כל המדינות החברות בארגון הסחר העולמי מחויבות להפחית מכסים והיטלי יבוא וכן חסמים שאינם מכסים החלים על יבוא ממדינות החברות בארגון הסחר העולמי. המשמעות החשובה של החובה הכללית על מתן יחס של האומה המועדפת ביותר היא יצירת שוויון ויחס בלתי מפלה במדיניות היבוא של מדינות החברות.

  לעיקרון אי ההפליה יש חריגים, והוא הסכם איזור סחר חופשי, שלמעשה נותן פטור למדינות מעקרון אי האפליה, ומסדיר את ההקלות וההטבות בסחר בין המדינות החתומות על הסכם הסחר. התנאי לכך הוא שמדובר בהסדרי יבוא המביא לביטול מוחלט של מכסים על "רובו ככולו" של הסחר בין המדינות בסדר. בזכות הסדר זה יכולה מדינת ישראל לנקוט מדיניות של כינון הסכמי סחר חופשי בילטראליים רבים עם שותפות הסחר הגדולות כגון האיחוד האירופי, ארצות הברית, קנדה, טורקיה.
  עקרון שני הוא דרישה לביטול חסמי סחר בלתי מכסיים (NTB): הגבלות כמותיות, מכסות יבוא, דרישה להצגת רישיונות/אישורי יבוא/יצוא. אמצעים כאלה הם בדרך כלל מוסווים, בלתי צפויים וקשים להערכה. (מקור: הסכמי ארגון הסחר העולמי, עמ' 31-36, פרופ' אריה רייך)

  מאפייני הסכמי סחר חופשי
  להסכמי הסחר השונים יש מאפיינים דומים וכמעט זהים. כאשר המטרה העיקרית של ההסכמים היא למעשה הגברת התחרותיות בשוק העולמי.
  פטור מתשלום מכס בסחר בסחורות בין הצדדים
  קביעת כללים להגדרה של מהו מוצר מקור
  משלוח ישיר של הסחורה (הובלה במישרין)
  ביטול חסמי סחר (תקנים, מגבלות, רישיונות, אישורים) (1)
  מתן אפשרות לקביעת תעריף מכס שונה כלפי מדינות שלישיות.
  צבירת תשומות שנרכשו ממדינות אחרות החברות בהסכם (2)

  תנאים לקבלת פטור מתשלום מכס (3)(4)
  1. מקור – הטובין מקוריים או עומדים בכללי מקור כפי שנקבעו בהסכם.
  2. הטובין מובלים במישרין לנמל היעד של מדינה החתומה על ההסכם. שטעונים מותרים בתנאי שהמסלול המלא יירשם בשטר המטען.
  3. תעודת מקור – למשלוח מצורפת מסמך העדפה/ תעודת מקור/חשבון הצהרה המוגשת למכס בתהליך השחרור.

  1. ביטול חסמי סחר מתייחס רק לחסמים מלאכותיים שעיקרן הגנה על היצרן המקומי, ואין בינם לבין הגנה על הצרכן ולא כלום. מגבלות שאינן הכרחיות, חסמים בירוקרטים, בדמות רישיונות או אישורים
  2. צבירה החלה רק בשנת 2006 בהסכם הצבירה הפאן-אירופי בו חברה ישראל יחד עם מדינות נוספות.
  3. זכות זו אינה חלה על כלל המוצרים, וישנה הבחנה בין מוצרים חקלאיים, עליהם הותר במסגרת ההסכמים להטיל מכסים ברמה מופחתת ובהגבלות כמותיות וע"י כך להגביל את תנועתם, לבין מוצרים תעשייתיים, הפטורים מתשלום מכס ונהנים מתנועה חופשית ללא הגבלות כמותיות. (מקור: פרופסור נלי מונין, סחר בינלאומי מי נגד מי?)
  4. מקור: מינהל סחר חוץ, המחלקה להסכמי סחר

  כללי מקור
  פרוטוקול 4 להסכם הסחר החופשי עם מדינות האיחוד האירופי, מפרט את הכללים החלים על כל מוצר ומוצר. ועל פי רוב מדובר בדרישה לערך מוסף מקומי שנעה בין 40% ל- 50% מערך המוצר.
  בנוסף קיימות דרישות סף נוספות והן: שינוי פרט מכס, מוצר בעל אופי ושם שונה, תהליך עיבוד משמעותי שבו נוצר מוצר חדש לעומת חומר הגלם ממנו ובעל שימוש חדש.
  להסכמים עם אפט"א ועם מדינת טורקיה, נספחים דומים. כדאי לציין כי בהסכם הצבירה, בו נדון במאמרים הבאים, אוחדו כללי המקור לכלל המדינות, כפי שנפרט בהמשך בפרק הדן בהסכם הצבירה.
  אף כי הסכמי הסחר קובעים כי נדרש ערך מוסף מסוים ותהליך עיבוד משמעותי, אך במקביל קובע מפורשות כי ישנן פעולות אשר אינן מעניקות מעמד מקור לטובין, פעולות אלה הינם לרוב פעולות עיבוד זניחות, אשר באות לשרת מוצר מוגמר לצורך שיווקו בארץ הייבוא.
   
  להלן מספר דוגמאות לפעולות שאינן מקנות מעמד מקור, גם אם הם מקנות ערך מוסף למוצר:
  ערבוב פשוט של מוצרים
  הרכבה פשוטה של מוצרים
  שחיטה של בעלי חיים

  דרישה להובלה ישירה
  דרישה להובלה ישירה מנמל במדינת היצוא ועד לנמל היעד במדינת היבוא מאפיינת את כל הסכמי הסחר החופשי, (למעט חריגים - קנדה ומקסיקו בהובלה דרך ארה"ב, שהוסדרו במסגרת תיקונים להסכם). מטרת הדרישה היא לוודא שרק המדינות החתומות על ההסכם ייהנו מהטבות מכס. (4)
  הוכחה להובלה ישירה מצויה במסמך ההובלה הימי/ בשטר המטען
  (1) כאשר שטר מטען מכסה את כל המסע.
  (2) כאשר שטר המטען מתחיל במדינת ביניים יש לקבל אישור רשויות המכס של אותה מדינה. המסמך הנדרש להצגה לצורך קבלת העדפת מכס הוא תעודת מעבר בחתימת המכס מסוג Certificate Non Manipulation . בנוסף לתעודת מקור.

  הישבון מיסים
  כאשר יצואן מייצא למדינות האיחוד (כולל טורקיה, מדינות אפט"א) והייצוא מלווה במסמך העדפה, אין לו זכות להישבון (מס ששולם בגין יבוא ח.ג. ששימשו בתהליך הייצור של מוצר שמיוצא). לעומת זאת ביצוא לארצות הברית, אין מניעה לקבל הישבון מיסים, מאחר ומההסכם מתיר זאת.
  על היצואן לבדוק את סיווג הפריט במדינת היצוא, אם פרט המכס פטור ממכס במדינת היצוא, הנפקת מסמך העדפה מיותרת ותשלול תביעה עתידית להישבון בגין שימוש בחומרי גלם שיובאו ממקור זר .

  (4)בעיית ההובלה הישירה נפתרה כאשר נחתמו הסכמי הצבירה הפן-אירופיים בשנת 2006, והוחלפה תעודת יורו1 בתעודת יורו-מד המייצגת את ההסכם החדש. לפי ההסכם החדש אין צורך יותר בהובלה ישירה, כל עוד המטען יוצא מאחד מהנמלים של המדינות החברות בהסכם הצבירה.

• הרכבה פשוטה של מוצרים
• שחיטה של בעלי חיים

דרישה להובלה ישירה

דרישה להובלה ישירה מנמל במדינת היצוא  ועד לנמל היעד במדינת היבוא מאפיינת את כל הסכמי הסחר החופשי, (למעט חריגים - קנדה ומקסיקו בהובלה דרך ארה"ב, שהוסדרו במסגרת תיקונים להסכם). מטרת הדרישה היא  לוודא שרק המדינות החתומות על ההסכם ייהנו מהטבות מכס. ₍₄₎

הוכחה להובלה ישירה מצויה במסמך ההובלה הימי/ בשטר המטען

• כאשר שטר מטען מכסה את כל המסע.
• כאשר שטר המטען מתחיל במדינת ביניים יש לקבל אישור רשויות המכס של אותה מדינה. המסמך הנדרש להצגה לצורך קבלת העדפת מכס  הוא תעודת מעבר בחתימת המכס מסוג Certificate  Non Manipulation . בנוסף לתעודת  מקור.

הישבון מיסים

כאשר יצואן מייצא למדינות האיחוד (כולל טורקיה, מדינות אפט"א) והייצוא מלווה במסמך העדפה, אין לו זכות להישבון (מס ששולם בגין יבוא ח.ג. ששימשו בתהליך הייצור של מוצר שמיוצא). לעומת זאת ביצוא לארצות הברית, אין מניעה לקבל הישבון מיסים, מאחר ומההסכם מתיר זאת.

על היצואן לבדוק את סיווג הפריט במדינת היצוא, אם פרט המכס פטור ממכס במדינת היצוא, הנפקת מסמך העדפה מיותרת ותשלול תביעה עתידית להישבון בגין שימוש בחומרי גלם שיובאו ממקור זר .

_{(4)בעיית ההובלה הישירה נפתרה כאשר נחתמו הסכמי הצבירה הפן-אירופיים בשנת 2006, והוחלפה תעודת יורו1 בתעודת יורו-מד המייצגת את ההסכם החדש. לפי ההסכם החדש אין צורך יותר בהובלה ישירה, כל עוד המטען יוצא מאחד מהנמלים של המדינות החברות בהסכם הצבירה.}