בחירה של מונח המכר המתאים לעסקה שלנו, בין אם אנחנו יצואנים או יבואנים, עולה מדי פעם על סדר היום, בקרב יבואנים ובקרב חברים בקבוצות השונות. כבר למדנו וקראנו כי רצוי להימנע ככל האפשר מביצוע עסקאות באחד ממונחי המכר מקבוצה C, והצגנו את הסיכונים והחסרונות בשיטה זו, ככל שזה נוגע ליבוא מהמזרח בכלל ויבוא ימי מסין בפרט.
הכלל זה רלוונטי יותר כאשר אנחנו מתקשרים עם ספק חדש שלא מוכר לנו מעסקאות קודמות, ועל פי רוב מאפיין מטענים חלקיים LCL , בהם מעורבים משלחים בינלאומיים.
רכישה של חומרי גלם בתנאי מכר CIF או CFR מספק קבוע, כאשר ההתנהלות נעשית בצורה ישירה מול חברות ספנות סדירה והגונה, אין בה סיכון רב, והיא נפוצה ומקובלת.
חשוב לציין גם כי קנייה במונחי המכר מקבוצה F (FCA+FOB), לא תמיד חפה מתקלות ובעיות , ויש לבחון את הכלל המתאים ביותר ליבואן וליצואן בהתייחס לסוג המטען ולשיקולים גיאוגרפים ושיקולים אחרים.
עסקה שביצע לקוח שלנו בתנאי FOB מספק סיני, הפכה את פניה לעסקה בתנאי EXW. כאשר הוגש חשבון ההוצאות לידי הספק, סירב זה לשלם את החשבון, בניגוד למחויבות שלו כלפי היבואן, מה שהוביל מיידית את המוביל להשאיר את שטר המטען המקורי אצלו כערובה לביצוע התשלום. מי ששילם את חשבון ההוצאות היה היבואן.
מקרה זה די נדיר ומאוד לא מקובל. ולכן בזמן המשא ומתן עם ספק חדש ולא מוכר, יש להבהיר לו את משמעות הכספית הנובעת מבחירה בכלל מסוים. על מנת למנוע אי הבנות. אף כי הכללים נועדו לחסוך בניסוח חוזים ארוכים ומסורבלים ביחס ל-מי עושה מה, ומי משלם על מה ומי אחראי לביצוע פעולות מסוימות. אנחנו נראה מצב בו ספקים לא מכירים את הכללים ואינם מחויבים לכללים ונדרש לבצע לעיתים "תיאום ציפיות" מול הספק.
כבר במהדורה 2010 של כללי המכר הומלץ מפורשת להימנע משימוש בכלל FOB, ככל שמדובר בהובלה במכולות, כיוון שמכולות כבר אינן נמסרות על סיפון האוניה, אלא במסוף מכולות הנמצא בתפעול ישיר של חברת הספנות או הנמל.
גם המהדורה החדשה 2020 חזרה והדגישה זאת, מאחר וככל הנראה השימוש הנכון בכללים טרם הוטמע בקרב העוסקים בסחר בינלאומי.
אנסה לנתח את הסוגיה מנקודת מבט של שני הצדדים העיקריים: היבואן והיצואן.
תחילה נציג את הכללים וההבדלים ביניהם:
המונח FCA משמעו שהספק מבצע הליך מכס יצוא, את זה משקפת האות F. והמטען מועמס על כלי הובלה יבשתי ומובל למחסן כלשהו על מנת שיטופל ויוכן ליצוא. אם מדובר במכולה סגורה היא נכנסת למסוף מכולות וממתינה לטעינה על סיפון האוניה לפי התור.
מאותה נקודה עובר נטל הסיכון, האחריות וההוצאות לידי היבואן או נציגו.
מבחינת היצואן בזה תמו חובותיו.
הכלל משקף תמונה לוגיסטית נכונה ואמיתית של תהליך היצוא כפי שמתרחש בעסקאות כאלה.
לעומת זאת בשימוש במונח FOB, מתרחש בפועל אותו תהליך לוגיסטי כמו ב-FCA.
אבל חלוקת הסיכונים, ההוצאות והאחריות שונה מה שיוצר את הסיכון ליצואן, שהוא מעבר להוצאות עליהם הסכים ואותם צפה.
בשימוש בכלל FOB חושף עצמו היצואן לסיכונים נוספים וכמובן להוצאות; איחור הגעת האוניה, שביתה בנמל, שריפה, גניבה, כל אירוע חיצוני שיכול לגרום לעיכוב, נזק או אף אחסנה מיותרת, יהיה על חשבון היצואן. בעוד שהמטען כבר בחזקת המוביל.
על כן, על מנת לא לחשוף את היצואן לסיכונים והוצאות מיותרות, שלא אמורים להיות תחת אחריותו, יש להימנע משימוש בכלל זה ככל שמדובר במכולות מלאות.
חשוב לציין כי בין FCA ל-FOB יש משמעות כספית נוספת כמו THC, והוצאות נוספות שיכולות להגיע למאות דולרים.
מנקודת מבט של היבואן שימוש שגוי במונח FOB, פועל לטובתו. הספק לוקח על עצמו מחויבויות נוספות והוצאות נוספות, והעובדה שהמונח לא משקף את התהליך הלוגיסטי, לא נראה שיכולה להזיק לו.
לכן כדי לאזן בין הצדדים, כדאי לאמץ את המלצות ארגון ה- ICC בעניין שימוש במונח Fob. בחר ב-FCA במקום FOB. בהנחה שהמטען שלך מובל במכולות, ואינו מטען בתפזורת