הקדמה
יבוא אישי נמצא בכותרות בשנים האחרונות, כחלק ממדיניות הממשלה לפתוח את השווקים הבינלאומיים, כדי להקל בכך על יוקר המחייה הקיים בארץ בכל הנוגע למוצרי צריכה, למרות התנגדות חריפה של העסקים העצמאיים, היבואנים והסוחרים למיניהם המיוצגים על ידי לשכת המסחר.
הפוסט עוסק ביבוא אישי בהשוואה ליבוא מסחרי. נבחן את ההבדל בין יבוא מסחרי ליבוא אישי, נדון בסוגיה מהן המגבלות של יבוא אישי, האם מותר לייבא כל מוצר חוקי? האם כל אחד יכול לבצע יבוא אישי? מהן ההקלות השונות ביבוא אישי וכיצד המדינה באמצעות חוקים וצווים מעודדת יבוא אישי ומעגנת את ההקלות בחקיקה ובצווים.
לא נתייחס ליבוא משלוחים באמצעות דואר ישראל, או בלדרות, אלא נבחן באופן כללי את היבוא, תוך השוואה ליבוא מסחרי.
אנחנו נתעלם לצורך הדיון במידת הכדאיות הכלכלית ביבוא אישי, שלעיתים כרוכה בהוצאות גבוהות מאוד שמגיעות עד למחיר הרכישה של מוצר דומה בארץ ואף יותר מכך.
ככל שנראה מעבר משירות דרך דואר ישראל ושירות בלדרות בחבילות קטנות, לשימוש בשירותי שילוח בינלאומי מסורתיים, נראה יותר מקרים בהם הוצאות ההובלה ועמילות המכס יהיו גבוהים לעיתים קרובות מאוד גם משווי המוצר ברכישה מקומית.
על כן יש לבחון בזהירות את הכדאיות הכלכלית ביבוא אישי, למרות חווית הקנייה, לעיתים כרוכה הרכישה בנזק ועוגמת נפש ליבואנים, שלא אמדו נכון את ההוצאות הצפויות להם ביבוא.
יבוא מסחרי לעומת יבוא אישי
יבוא מסחרי מוגדר כיבוא הנעשה על ידי עוסק (1), לצרכי מכירה, או שימוש עצמי. יבוא זה כפוף לכללים ולחוקים שנקבעו בדיני היבוא לישראל, בכלל זה צו יבוא חופשי וצווים אחרים המסדירים את היבוא המסחרי לישראל; קובעים את שיעורי המיסים שישלם היבואן המסחרי בעת היבוא, וכן דרישות חוקיות יבוא ועמידה בתנאים שנקבעו .
- עוסק לעניין מע"מ
לעומת זאת, יבוא אישי מוגדר כיבוא לשם שימוש עצמי, או משפחתי של הפרט, שאינו עוסק.
תחילה נפנה למקור החוקי הראשון המתייחס לנושא זה והוא פקודת המכס, סעיף 129 (1) +(2) המגדיר מהו "שימוש עצמי", למעשה ביטוי שווה ערך ליבוא אישי.
יבוא אישי נידון כבר בצו יבוא חופשי 1977 (בוטל לאחר מכן והפך לצו יבוא חופשי 1978).
אגף המכס הנפיק טופס ייחודי ליבוא אישי, טופס 130 כתחליף לחשבון ספק, מסמך שלעיתים אין ביכולתו של היחיד להציג. הטופס כולל הצהרה על יבוא אישי של טובין, בנוסח הבא:
"המוצרים המפורטים לעיל מיועדים לשימושי או לשימוש בני משפחתי הגרים עימו בלבד; וכל שימוש או עשייה אחרים, לרבות הוצאתם מרשותי לפני תום תקופה ש 6 שנים לפחות, יהיה עפ"י אישור של גובה המכס ובתנאים שיקבע."
בטופס זה יכול יחיד להצהיר על יבוא אישי, במידה ואין ברשותו חשבון ספק, אם קיבל מתנה, או מביא פריטים משומשים. יש לציין כי לעיתים יידרש (על ידי המכס) הוכחה להעברת תשלום.
צו יבוא חופשי וצו יבוא אישי, שהותקן רק לאחרונה על ידי הרשות המבצעת (שר הכלכלה), קבעו את הכללים ודרישות ביבוא אישי וביבוא מסחרי. כאשר ביבוא אישי מובנית הקלה בדרישות חוקיות יבוא, שמשמעתו היא כי היבואן לא יידרש להציג אישורים או רישיונות יבוא, כל עוד נשמרים המגבלות שנקבעו בצווים, בכל הנוגע לכמות הפריטים ולסוגם.
טובין האסורים ביבוא מסחרי, יהיו אסורים ביבוא (בדרך כלל) גם ביבוא אישי. ויהיו פריטים שיבואם גם ביבוא אישי יהיה מותנה באישור מוקדם של הרשויות השונות כגון: בעלי חיים, בשר טרי, נשק, צמחים ומוצרי צמחים, תרופות, ציוד לשידור וכדומה.
צו תעריף המכס, אשר תוקן והותאם למערכת שער עולמי, קבע פרק חדש ייחודי (פרק 98) ליבוא אישי, בהם מובנים ומוטמעים פטורים והקלות במיסי יבוא.
נתייחס תחילה לדברי חקיקה העוסקים ביבוא אישי ומאפשרים את יישום ההקלות לאזרח ביבוא אישי.
פקודת המכס
פקודת המכס נותנת לנו התייחסות ראשונה של המחוקק לנושא היבוא האישי, שנידון בצווים שהותקנו על ידי השר לאחר מכן (אם כי הותקנו עלפי סמכות שניתנה לו בפקודת היבוא והיצוא, ולא מכוח פקודת המכס).
"שימוש עצמי" – אחד מאלה:
(1) שימוש בטובין שייבא יחיד לצרכיו או לצורכי בני ביתו;
(2) נתינה במתנה של טובין שייבא יחיד, לצרכיו או לצורכי בני ביתו של יחיד אחר;
צו יבוא אישי (2019)
3 (א) ייבוא אישי הוא ייבוא של טובין שמתקיימים לגביהם כל אלה:
- הם מיובאים שלא באמצעות עוסק
- הם אינם מיועדים לצרכי אספקה, ייצור או מתן שירותים
- הם מיובאים בכמות סבירה;
- הם מיובאים לשימושו האישי או המשפחתי של אותו יחיד המייבא.
(ב) לעניין סעיף זה -
"כמות סבירה" היא אחת מאלה, לפי העניין:
)א( משלוח שערכו עד 1,000 דולר - עד 30 יחידות מאותו סוג במשלוח;
)ב( משלוח שערכו עולה על 1,000 דולר - עד 5 יחידות של טובין מאותו סוג במשלוח;
צו יבוא חופשי, סעיף 2 (ג) (1)
- יהיה יחיד רשאי לייבא את הטובין המפורטים בתוספת הראשונה בלא הצגתו של רישיון יבוא, או לייבא את הטובין המפורטים בתוספת השנייה בלא המצאת אישור או עמידה בתנאים, אם הוכח להנחת דעתו של המנהל כי הטובין לא יובאו באמצעות עוסק, הם אינם מיועדים לצורכי אספקה, ייצור או מתן שירותים, והם מיובאים בכמות סבירה לשימושו האישי או המשפחתי של אותו יחיד ) להלן - ייבוא אישי) למעט טובין אשר יבואם אסור לפי צו המכס וטובין אשר צוין לגביהם בתוספת הראשונה או השנייה כי דרישת רישיון יבוא, או המצאת אישור או עמידה בתנאים חלה גם בייבוא איש, ולמעט מוצרי תעבורה לכלי רכב המוגדרים בצו מוצרי תעבורה;
שני הצווים, משלימים זה את זה ומבחינים בין יבוא אישי לבין יבוא מסחרי, בכל הנוגע לחוקיות יבוא ולדרישות רגולטוריות, מפלים לטובה יבוא אישי, בכפוף למגבלות של כמות ושימוש אישי.
הצווים אינם מתייחסים כמובן לסוגיית המיסוי, המטופלת בנפרד בצו תעריף המכס בפרק ייחודי וחדש שנקבע לשם כך, בעקבות שער עולמי ועדכוני חקיקה נוספים.
מדוע יש צורך להבדיל בין יבוא מסחרי ליבוא אישי
הקביעה אם מדובר ביבוא אישי או מסחרי משפיעה על השחרור במכס במספר פרמטרים, שנתייחס אליהם בהמשך, רק נציין כי הם מתייחסים לשאלת מיסוי היבוא ונושא הרגולציה הנדרשת בעת היבוא (כשם כללי למונח חוקיות יבוא שפירושו החובה להציג רישיונות יבוא, אישורי רשות מוסמכת, מכון תקנים וכדומה).
כלומר נקבעו שיעורי מכס שונים ליבוא מסחרי וליבוא אישי. שיעורי המכס מעוגנים בצו תעריף המכס בפרק 98, החדש שהחליף פרטי מכס ישנים.
המחוקק מבדיל בין שני סוגי היבוא האלה, מאחר והוא קבע כללים שונים שעל היבואנים לעמוד בהם ביבוא טובין לישראל: בעוד שהיבואן המסחרי מחויב לעמוד בכל התנאים שנקבעו בדיני היבוא ולשלם את המס המרבי הקבוע בתעריף המכס, היבואן האישי מאידך, פטור על פי רוב מהצגת רישיונות יבוא ואישורים, על פי מדיניות הממשלה לעודד יבוא אישי, ולאפשר פתיחת השווקים לתחרות, הקלה כזו מתבקשת והגיונית ויש בה כדי לעודד את היבוא האישי, גם על ידי הפחתת מכסים ומיסוי מפלה, בכפוף למגבלות של ערך טובין.
ההבדלים בין היבוא המסחרי לבין היבוא האישי, מתבטאים בחמישה פרמטרים:
- מיסי יבוא נקבעו בצו תעריף המכס, פרקים 1 עד 97 ליבוא מסחרי. פרק 98 - ליבוא אישי .
- חוקיות יבוא – דרישה לרישיונות יבוא/אישורים או עמידה בתנאים – הקפדה דווקנית ביבוא מסחרי על עמידה בדרישות, לעומת הקלה ככל האפשר ביבוא אישי (למעט חריגים, שקשורים לבטיחות, תעבורה וכדומה)
- כמות הפריטים המותרת במשלוח – מכמות בלתי מוגבלת המותרת ביבוא מסחרי, לכמות "סבירה", מוגבלת ומדודה ביבוא אישי, המיועדת ליחיד ומשפחתו.
- הערך הכספי של הפריטים במשלוח –אין מגבלה של ערך כספי של הטובין המיובא, יחד עם זאת הקלות הניתנות במיסי היבוא, כפופים לערכים נקובים ומוגבלים, לפי דרגות שנקבעו לגבי עסקאות בערך של עד 75 דולר, 500 דולר, 1000 דולר.
- פרטי מכס חדשים: פרק 98, החליפו פרטי מכס קודמים: 614,826 ,818 , כמפורט בטבלה:
טבלה מסכמת מתוך צו תעריף המכס פרק 98
פרט חדש |
פרט ישן |
משלוחים עד ערכים |
חריגים |
9802 |
-614 |
עד 75 דולר למשלוח פטור מלא מכל המיסים, מכס מס קניה ומע"מ. הסכום אינו כולל הובלה, אם צוינה בנפרד. מתאים במיוחד ליבוא דרך הדואר, או באמצעות בלדרות. לא רלוונטי ליבוא בהובלה אווירית או ימית |
טבק, סיגריות כוהל ומשקאות משכרים |
9803 |
826 |
עד 500 דולר למשלוח. פטור ממכס בלבד. הטובין ישלמו מס קניה (אם מוטל על המוצר ביבוא מסחרי) + מע"מ כחוק. שתי דוגמאות להמחשת השימוש בפרט: מסחרי: חלקים לרכב 8708 - מכס, מס קניה ומע"מ אישי: חלקי לרכב 9803 ישלם מס קניה ומע"מ ריהוט יבוא אישי ערך טובין 450 דולר יסווג בפרט 980330000/5 הפטור ממכס. ריהוט יבוא מסחרי יסווג בפרט 9403 וישלם מכס של 12% |
חריגים: מוצרי טבק, כוהל ומשקאות משכרים |
9804 |
-818 |
עד 1000 דולר למשלוח משלם מכס ומיסים כמו בפרטי המכס המהותיים המסווגים ביבוא מסחרי. ניתן להשתמש בפרט זה באולמות הנוסעים, מעברי הגבול, בדואר, בבלדרות וביבוא דרך האוויר והים. ריהוט ביבוא אישי בערך של 900 דולר יסווג בפרט המהותי 9403 ולא בפרט של יבוא אישי, וישלם מיסי יבוא מלא. |
חריגים: מוצרי טבק, כוהל ומשקאות משכרים, צרכי מזון, חלקי חילוף לרכב, שטיחים ורהיטים |
נבחר כדוגמא מכשיר ג'קוזי
פרט 9804800000/8 ביבוא אישי (עד 1000 דולר)
פרט 9019101200/5 ביבוא מסחרי.
בשני המקרים שיעורי המיסים מכס, מס קניה זהים.
את ההבדל נראה בחוקיות יבוא:
ביבוא מסחרי נדרש היבואן לעמוד בתקן רשמי ואילו ביבוא אישי אין דרישה לעמידה בתקן.